דיני החוזים בישראל מבוססים על חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ועל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. חוזה נכרת כאשר יש הצעה וקיבול, ועל הצדדים לנהוג בתום לב.
הפרת חוזה מזכה את הנפגע בתרופות: ביצוע בעין (אכיפת החוזה), פיצויים בגין הנזק שנגרם, או ביטול החוזה. הנפגע רשאי לבחור בין התרופות, ובית המשפט יכול לפסוק פיצויים גם ללא הוכחת נזק.
ביטול חוזה אפשרי במקרים של טעות, הטעיה, כפייה, עושק או הפרה יסודית. על המבטל להודיע לצד השני על הביטול תוך זמן סביר. חוזה שבוטל — כאילו לא היה, והצדדים מחזירים מה שקיבלו.
סעיף פיצויים מוסכמים הוא כלי מקובל בחוזים, שקובע מראש את סכום הפיצוי במקרה של הפרה. בית המשפט יכול להפחית פיצויים מוסכמים אם הם מופרזים ביחס לנזק שניתן היה לצפות בעת כריתת החוזה.